הטלפון צלצל. דני ענה, ומהעבר השני נשמע קולה של עורכת הדין שלו. "דני, יש לנו בעיה", היא אמרה לו, "אשתך לשעבר מגישה תביעה להגדלת מזונות". דני הרגיש כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. הוא ידע שהגירושין היו קשים, אבל לכך הוא לא ציפה. "כמה?", הוא שאל. היא תובעת להגדיל את המזונות מ-8,000 ₪ בחודש ל-11,000 ₪", עדכנה אותו עורכת הדין שלו.
באותו רגע הוא דווקא נזכר בימים הטובים. הוא ראה את עצמו ואת מיכל, אשתו לשעבר, מטיילים בחוף הים בתל אביב, צוחקים ומתכננים את עתידם המשותף. הזיכרונות הציפו אותו: הלידה המרגשת של בתם הבכורה, טיול משפחתי ראשון, וחגיגת יום הנישואין החמישי במסעדה האהובה עליהם.
אז הכל נראה מושלם. הם היו זוג צעיר ומאוהב, עם קריירות מבטיחות ותוכניות גדולות. מי היה מאמין שכל זה יתנפץ לרסיסים? דני הרגיש כאב חד בלב כשנזכר באושר שאבד, תוהה איך הגיעו למצב הנוכחי.
דני קיים מספר פגישות עם עורכת הדין כהכנה לדיונים. את הדיון הראשון בבית המשפט פתח עורך דינה של מיכל. "כבוד השופטת, מרשתי נאלצת לעבוד בשתי משרות כדי לכלכל את ילדיה, בעוד מר כהן חי ברווחה".
דני הרגיש את הדם רותח בעורקיו. עורכת הדין שלו השיבה בחריפות: "זו הצגה! מרשי משלם מעל ומעבר למה שנקבע בהסכם הגירושין. הגברת כהן פשוט רוצה לנקום בו". הדיון היה סוער ושני הצדדים הטיחו האשמות אחד בשני. מיכל טענה שעלויות החיים התייקרו, ששני ילדי בני הזוג (8 ו-10) זקוקים ליותר. דני התעקש שהוא כבר נותן את המקסימום האפשרי.
השופטת ניסתה להרגיע את הרוחות: "אני מבקשת מהצדדים להירגע. נדון בעובדות ובמספרים, לא ברגשות". אבל היה ברור שהרגשות כבר השתלטו על הדיון. דני הביט במיכל, תוהה איך הגיעו למצב הזה, כשפעם היו כל כך מאוהבים.
בהנחיית השופטת, הלכו הצדדים לגישור. המגשר, עורך דין ותיק מהתחום, פתח את השיחה בטון רגוע: "אני מבין שיש כאן מתח רב. בואו ננסה להבין מה באמת עומד מאחורי הסכסוך הזה."
מיכל התפרצה ראשונה: "דני חי כמו מלך בעוד אני נאבקת לשרוד. זה לא הוגן כלפי הילדים!" דני הגיב בכעס: "את יודעת שזה לא נכון. אני עובד קשה ומוותר על הרבה בשביל לשלם את המזונות".
המגשר ניסה להבין ושאל: "מה באמת מפריע לכם? האם זה רק כסף?". לאט לאט, התמונה התבהרה. מיכל הרגישה נטושה ומנוצלת, דני חש מותקף ולא מוערך. שניהם דיברו על הפחד לאכזב את הילדים ועל הקושי להתמודד עם החיים החדשים שנכפו עליהם.
בסוף הפגישה, למרות שלא הגיעו להסכמה, היה ברור ששורשי הקונפליקט עמוקים הרבה יותר מסתם כסף. הם נגעו בפצעים ישנים של אמון שנשבר וחלומות שהתנפצו.
הגישור לא צלח, ולאחר חודשים של מאבקים מתישים, הגיע יום פסק הדין. דני ישב באולם בית המשפט, ליבו הולם בחוזקה. השופטת החלה לקרוא את החלטתה: "לאחר בחינה מעמיקה של כל הראיות והטיעונים, החלטתי לקבל חלקית את בקשת האם להגדלת המזונות. דמי המזונות יוגדלו מ-8,000 ל-9,500 ₪. דני הרגיש כאילו קיבל אגרוף לבטן. הוא הביט במיכל, מצפה לראות שמחה על פניה, אך להפתעתו, גם היא נראתה מאוכזבת. השופטת המשיכה: "עם זאת, אני מורה על הסדרי ראייה נרחבים יותר לאב, כולל לינה באמצע השבוע".
בצאתם מבית המשפט, דני ומיכל עמדו זה מול זו, שניהם מותשים ומבולבלים. "זה לא מה שרציתי," אמרה מיכל בשקט. "גם אני לא," השיב דני. לראשונה מזה חודשים ארוכים, הם הביטו זה בעיני זו ללא כעס, רק עם עייפות ואולי קורטוב של הבנה.
בדרכו הביתה, דני הרהר בתוצאות הבלתי צפויות של הסכסוך. הוא אמנם יצטרך לשלם יותר, אבל יזכה לזמן איכות רב יותר עם ילדיו. הכעס והתסכול עדיין בערו בו, אך לצידם החלה לנבוט תחושה חדשה – אולי, בסופו של דבר, יצא מזה גם משהו טוב. הוא ידע שהדרך עוד ארוכה, אבל לראשונה מזה זמן רב, הרגיש שאולי יש תקווה לעתיד טוב יותר, עבורו ועבור ילדיו.
